המקצוע השני/שלישי/רביעי-העתיק בעולם הולך ונכחד כמה חבל.
כשהייתי ילד בקיבוץ של פעם, עם הלינה המשפחתית וחדר האוכל המשותף ועם הבגדים המשותפים והנעליים (הלא משותפות) הכיף הכי גדול שלי היה לקבל פעם בשנה נעליים וסנדלים חדשות, עבודת יד! מעשה ידיו של מפסל הנעלים, האיש שאף פעם לא הלך יחף, הסנדלר של משמרות אברהם(אברמלה). כילד סקרן רציתי להיות ממציא, מדען, חוקר ובונה מכשירים, ולמעשה הסדנה של סנדלר הקיבוץ, עם כלי הליטוש, הצביעה, ההחלקה והאבזמים הנוצצים-הייתה עבורי מפגש ראשון עם טכניקה, עם פיסול ויצירה וטכנאות-בעצם מפגש עם המדע.
ישנם מחקרים שמוכיחים שבגילים 10 עד 14 מה שילדים חווים ישפיע על מקצועם לעתיד – אז אצלי סנדלר הקיבוץ ומוסכניק הטרקטורים והמכוניות (אבא שלי ציגי\יהודה) השפיעו בהחלט!
כל כך רציתי להיות כמוהו, כמו האיש ההוא(אברמלה) אבל כבר אז הוא אמר לי "לא כדאי לך זה מקצוע זמני, שלא יהיה בעתיד" לצערי הוא צדק! וההוכחה לכך שכעבור 40 שנה מתחילים להופיע בעיתונות מאמרים שספרים על העולם העצוב, בו נמצאים דור ההמשך של הסנדלרים של פעם.
את האמנות לצד טכנאות-שהשפיע על מקצועי לעתיד לא אשכח לעולם! ויש נקודות אור\עור בסיפור. מתברר שיש מדענים בארץ ובעולם שהוריהם היו סנדלרים זו הייתה פרנסת המשפחה. יתכן שאם תשאלו תבררו תגלו שאתם מכירים אותם או שכנים שלכם שהוריהם היו במקצוע הזה. כיום בעת הליכה ברחוב באם תראו בית מלאכה קטן או פינה קטנה, בה יושב אדם נחמד מלטש סוליות ומחליק את העור בנעליים, ספרו לו על הכתבה הזו, ואולי תעודדו אותו בדרך כלשהיא. נוסטלגייה במיטבה.
סרטון מדהים-נוסטלגייה-אמנות במיטבה-כיום כנראה רק בסין
מגדל המים המפורסם של קיבוץ משמרות – לידו הייתה סדנת הפסל אברהם הסנדלר.
9/5/15 מאת זיו צח חוקר טכנולוגיות רפואיות ומדעיות
